עברית ואנגלית אינן נבדלות רק במילים. הן מארגנות משמעות, זמן, מין דקדוקי ורמת רשמיות בדרכים שונות מן היסוד. משפט שנקרא באופן טבעי בעברית עלול להפוך לעמום, מסורבל ואף שגוי מבחינה משפטית באנגלית, כאשר המתרגם מעביר את המבנה במקום את המשמעות. במסמכים המוגשים לרשות האוכלוסין וההגירה, לבתי המשפט, לבתי חולים או לרשויות זרות, מעידות קטנות כאלה נושאות השלכות ממשיות, החל בדחיית בקשה לאשרה וכלה בקריאה שגויה של היסטוריה רפואית.
לאחר למעלה משני עשורים של עבודת תרגום מוסמך בישראל, אותן קטגוריות של טעות חוזרות שוב ושוב. הבשורה המעודדת היא שכמעט כולן צפויות וניתנות למניעה. מדריך זה סוקר את הטעויות הנפוצות ביותר שאנו רואים בתרגום מעברית לאנגלית, מסביר את הסיבה הלשונית העומדת מאחורי כל אחת מהן, ומראה כיצד נראית גישה מקצועית וקפדנית הלכה למעשה.
תעתיק שמות ומקומות במקום אחידות מבוקרת
לשמות עבריים אין לרוב כתיב אנגלי אחד נכון, ובדיוק שם מתחילים הקשיים. אותו שם משפחה עשוי להופיע כ-Cohen, Kohen או Kahn, ועיר כמו ראשון לציון מופיעה כ-Rishon LeZion, Rishon Lezion או Rison Letzion במסמכים שונים. כאשר דרכון, תעודת לידה ופסק דין מאייתים כל אחד את השם אחרת, פקיד ברשות האוכלוסין או בקונסוליה זרה עלול להתייחס אליהם כאל שלושה אנשים שונים.
הפתרון אינו לנחש אלא לעגן כל שם למקור סמכותי. אנו מתאימים את הכתיב האנגלי לדרכון של הפונה או לרשומות רשמיות קיימות, שומרים עליו זהה לאורך כל ערכת המסמכים, ומסמנים כל אי-התאמה במקור עצמו במקום להחליק עליה בשתיקה. בשמות מקומות אנו פועלים על פי המוסכמות המקובלות, תוך שמירה על הכתיב המופיע כבר במסמכי הזהות שהונפקו על ידי המדינה.
טיפול שגוי במין הדקדוקי ובמספר
עברית מסמנת מין דקדוקי על שמות עצם, תארים ופעלים, ואילו אנגלית אינה עושה זאת. מתרגם מילולי שאינו ערני עלול להעביר הנחות שכלל אינן קיימות במקור, או לאבד הבחנות בעלות חשיבות. צורת הרבים בעברית לקבוצה מעורבת נוטה לזכר, ולכן מסמך הכותב עובדים או ילדים אינו מלמד דבר על הרכב המינים בפועל, ובכל זאת מתרגם חסר ניסיון עלול לתרגם זאת בכינוי גוף אנגלי ממוגדר שהמקור מעולם לא רמז עליו.
הבעיה ההפוכה שכיחה לא פחות. אנגלית כופה בחירה בין he, she ו-they, ולכן כאשר העברית ניטרלית במכוון, על המתרגם להכריע בזהירות במקום לבחור כברירת מחדל. במסמכים משפטיים ובמסמכי מעמד אישי אנו שומרים על נאמנות מדויקת לנאמר במקור, מעדיפים להשתמש בשם הצד הנקוב ולא בכינוי שהומצא, ולעולם איננו מוסיפים מידע על מין שלא נכלל בעברית.
תרגום זמן הפועל באופן מילולי מדי
לעברית מערכת זמנים פשוטה בהרבה מזו של האנגלית: עבר, הווה ועתיד, ללא צורות נפרדות לזמן מושלם או מתמשך. כתוצאה מכך, פועל עברי יחיד בזמן עבר עשוי להתאים לכמה זמנים אנגליים נבדלים, כגון עבר פשוט, הווה מושלם או עבר מושלם, בהתאם להקשר. מתרגמים הממפים זמן עברי אחד לזמן אנגלי אחד מפיקים טקסט תקין דקדוקית אך שטוח או מבולבל מבחינת רצף האירועים, וזהו פגם חמור בחוזים, בתצהירים ובציר זמן רפואי שבהם סדר ההתרחשות קריטי.
כדי לדייק בכך יש לקרוא את ההקשר הסובב, ולא את הפועל בבידוד. רשומה קלינית המתארת מטופל הסובל ממצב מסוים זמן ממושך נקראת אחרת לגמרי מרשומה על מי שסבל ממנו פעם אחת, והבחנה זו עשויה לשנות את האופן שבו רופא בחו"ל מפרש את התיעוד. מתרגם מקצועי בוחר את הזמן האנגלי המשחזר את המשמעות הזמנית האמיתית של העברית, גם כאשר אין צורה מקבילה יחידה.
ייבוא של סדר מילים וניבים מן העברית
עברית סובלנית כלפי סדר מילים גמיש ומציבה לעיתים קרובות את הפועל לפני הנושא, ואילו אנגלית נשענת על מבנה קבוע של נושא, פועל ומושא כדי להעביר משמעות. כאשר מעבירים את התחביר העברי במישרין, התוצאה האנגלית נשמעת לרוב זרה, כשהפועל ניצב במקום הלא נכון או שלוואי מתחבר לשם העצם השגוי. תבניות של יידוע ושרשראות סמיכות, שהן תמציתיות וטבעיות בעברית, הופכות מגושמות ולא ברורות אם משחזרים אותן מילה במילה.
ניבים וביטויים קבועים הם מלכודת חדה אף יותר. ביטויים שגרתיים לחלוטין בעברית עלולים להיות חסרי משמעות או מגוחכים בתרגום מילולי, ונוסחאות ביורוקרטיות מן המנהל הציבורי בישראל נדיר שיש להן מקבילה אנגלית אחת לאחת. הסטנדרט המקצועי הוא לתרגם את התפקיד והמשמעות של הביטוי לאנגלית טבעית ולא את מילותיו החיצוניות, כך שהקורא ייתקל בלשון רהוטה וזורמת המעבירה בדיוק את כוונת המקור.
יחס מזלזל למינוח רשמי ומשפטי
מסמכים ישראליים מלאים במונחים ייחודיים למוסדות שיש להם מקבילות אנגליות מבוססות ובלתי ניתנות למשא ומתן. תעודת זהות היא identity card ולא חוברת זיהוי לאומית; מרשם האוכלוסין המנוהל בבתי המשפט וברשות האוכלוסין פועל לפי מוסכמות מסוימות; ותארים כגון נוטריון, עורך דין ורשם נושאים משקל משפטי מדויק. המצאת תרגום שנשמע סביר לכל אחד מאלה פוגעת באמינות המסמך כולו ועלולה לגרור דחייה מצד הרשות המקבלת.
אישור אפוסטיל, המוסדר בישראל באמצעות בתי המשפט ומשרד החוץ במסגרת אמנת האג, מחייב זהירות מיוחדת, משום שהתרגום המאושר חייב להתיישב במדויק עם המסמך הבסיסי ועם האימות שלו. הגישה האמינה היא להשתמש במקבילה המוכרת לכל מונח, לשמור על מילון מונחים אחיד לאורך כל התיק, ובמקום שבו למושג אין מקבילה אנגלית מדויקת, לספק את התרגום המקובל בליווי הבהרת מתרגם קצרה ולא המצאה מאולתרת.
דילוג על אישור, פריסה ובקרת איכות
תרגום יכול להיות מושלם מבחינה לשונית ועדיין להיכשל אם הוא מתעלם מן הדרישות הפורמליות שמציבות הרשויות בישראל ובחו"ל. חותמות, חתימות, הערות בכתב יד וגושי חתימה נושאים כולם משמעות וחייבים לבוא לידי ביטוי, לעיתים באמצעות הערה בסוגריים המתארת סימן בלתי קריא במקום ניחוש. טבלאות, כותרות והמבנה החזותי של תעודות צריכים להישמר, כך שהפקיד המקבל יוכל להשוות את התרגום למקור במבט אחד.
המסקנה המעשית פשוטה: יש להתייחס לתרגום מעברית לאנגלית כתהליך מבוקר ולא כמעבר יחיד. עגנו שמות לרשומות רשמיות, קראו זמן ומין דקדוקי בהקשר, תרגמו ניבים לפי משמעות, נעלו את המינוח למקבילות מוכרות, וסיימו בבדיקת קורא שני לפני האישור. כאשר למסמך יש משקל משפטי או רפואי, משמעת זו היא ההבדל בין הגשה מתקבלת לבין דחייה יקרה וגוזלת זמן.