מעט דברים מבלבלים כל כך בדלפק של משרד ממשלתי בישראל כמו השאלה איזה סוג תרגום המסמך באמת צריך. אנשים מגיעים עם תעודת לידה או תעודת השכלה מתורגמת, ונאמר להם שהמסמך לא יתקבל מפני שחסר בו האימות הנכון. המונחים מאושר, נוטריוני ומושבע משמשים לרוב בערבוביה, ואותה מילה לועזית יכולה להתפרש אחרת בכל מדינה, מה שרק מחמיר את הבלבול.
בישראל ההבחנות אינן עניין תאורטי. הן קובעות אם משרד הפנים, בית משפט לענייני משפחה, רשות האוכלוסין וההגירה, בית חולים או שגרירות זרה יכירו במסמך כתקף. בחירה ברמת אימות שגויה פירושה לרוב תשלום כפול ואיבוד שבועות יקרים. מדריך זה מסביר מה משמעות כל מונח בהקשר הישראלי, וכיצד לדעת מה נדרש לפני שמזמינים.
תרגום מאושר: דיוק בערבות המתרגם
תרגום מאושר הוא תרגום המלווה בהצהרה חתומה של המתרגם או של חברת התרגום, המאשרת שהתרגום מלא ומדויק ושעורך ההצהרה כשיר לתרגם בין השפות הרלוונטיות. האישור נושא בדרך כלל את לוגו החברה, את התאריך, את חתימת המתרגם ואת פרטי ההתקשרות. בישראל מכנים זאת לעיתים הצהרת דיוק או תצהיר מתרגם כשמדובר במסמך פורמלי יותר.
חשוב להבין: תרגום מאושר אינו כרוך במעורבות נוטריון, ובפני עצמו אין לו המשקל המשפטי של מסמך נוטריוני. הוא ערב לדיוק הלשוני, לא לאישור משפטי של עובדות. מוסדות רבים מקבלים אותו דווקא משום שהוא מהיר וזול בהרבה מהחלופה הנוטריונית. אוניברסיטאות הבוחנות גיליונות ציונים, מעסיקים הבודקים המלצות, בנקים המטפלים במסמכים שגרתיים וגופי הגירה זרים רבים מסתפקים לרוב בתרגום מאושר מחברה אמינה.
המסקנה המעשית: אם הגוף המקבל מבקש תרגום מאושר או רשמי בלי להזכיר נוטריון, בדרך כלל אין צורך לשלם על אימות נוטריוני. כדאי תמיד לוודא זאת בכתב, שכן ברגע שמסמך אומת ברמה גבוהה מהנדרש, ההוצאה כבר אינה ניתנת להחזר.
תרגום נוטריוני: חותם הנוטריון לפי הדין הישראלי
תרגום נוטריוני בישראל מוסדר בחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, ובתקנותיו. שני שירותים נפרדים מכונים בפי הציבור תרגום נוטריוני, וההבדל ביניהם מהותי. הראשון הוא אישור נוטריוני לנכונות תרגום לפי סעיף 7(4) לחוק, שבו הנוטריון, השולט בשתי השפות כנדרש בסעיף 15, מאשר אישית שהתרגום נכון ומנפיק תעודה רשמית. זהו רף הזהב, וזה מה שבתי המשפט ומשרד הפנים מתכוונים אליו בדרך כלל כשהם דורשים תרגום נוטריוני.
השירות השני הוא אישור נוטריוני להצהרת מתרגם, שבו הנוטריון אינו ערב לתרגום עצמו אלא מאשר שהמתרגם חתם בפניו על תצהיר. שירות זה נחוץ כאשר אין נוטריון השולט בשפת המקור, למשל בשפות פחות נפוצות כגון אמהרית, טיגרינית או תאית. שכר הטרחה של הנוטריון עבור עבודות תרגום קבוע בתקנות ומתעדכן מדי שנה, ולכן המחיר אמור להיות צפוי וזהה בין המשרדים עבור אותו מספר מילים.
תרגומים נוטריוניים נדרשים למגוון רחב של מטרות בעלות חשיבות גבוהה בישראל: רישום נישואין או גירושין שנערכו בחו"ל, ענייני הגירה ואזרחות ברשות האוכלוסין, הגשת פסקי דין זרים לבית המשפט, הכרה בתארים אקדמיים מחו"ל לצורכי שכר או רישוי, והגשות במכרזים ובענייני תאגידים. בכל ספק בהליך ישראלי רשמי, מוטב להניח שהאימות הנוטריוני הוא הבחירה הבטוחה.
תרגום מושבע: מושג שאינו קיים בישראל כמו בחו"ל
המונח תרגום מושבע מבלבל יותר מכולם, מפני שהוא מתאר מוסד משפטי הקיים במדינות רבות באירופה ובאמריקה הלטינית, אך לא קיים בצורתו זו בישראל. במדינות כמו ספרד, צרפת, גרמניה, איטליה וברזיל, מתרגם מושבע הוא אדם הממונה והרשום באופן רשמי על ידי בית משפט או משרד ממשלתי, וחותמו וחתימתו האישית מקנים לתרגום תוקף משפטי ללא צורך באישור נוטריוני נפרד.
בישראל אין מרשם ארצי של מתרגמים מושבעים ואין מעמד של מתרגם מושבע ממונה מטעם בית משפט. כאשר רשות ישראלית, ולרוב דווקא רשות זרה, מבקשת מאדם בישראל תרגום מושבע, המקבילה התפקודית היא כמעט תמיד תרגום נוטריוני שהוכן בידי נוטריון ישראלי, פעמים רבות בשילוב אפוסטיל. מנגד, אם שולחים מסמכים ישראליים למדינה הנוהגת במתרגמים מושבעים, ייתכן שהמסמך יידרש להיתרגם שם בידי המתרגם המושבע הרשום שלהם ולא בישראל, ולכן חיוני לברר מול רשות היעד באיזה מסלול היא מכירה.
מכיוון שאותה מילה מצביעה על שני הליכים שונים בהתאם למדינה, אסור להניח דבר. יש לברר מול הגוף המקבל אם הוא מבקש תרגום בידי מתרגם מושבע מטעמו, או תרגום נוטריוני ישראלי עם אפוסטיל. התשובה קובעת היכן יש לבצע את העבודה.
שכבת האפוסטיל והאימות הקונסולרי
אימות התרגום הוא לעיתים קרובות רק חצי מהדרישה. כאשר מסמך חוצה גבול, מדינת היעד מבקשת בדרך כלל הוכחה שחתימת הנוטריון הישראלי עצמה אמיתית. ישראל חברה באמנת האג בדבר אפוסטיל משנת 1961, ולכן עבור מדינות החברות באמנה, אפוסטיל המונפק בבתי המשפט בישראל (עבור פעולות נוטריוניות) או במשרד החוץ (עבור מסמכים ציבוריים) מחליף את שרשרת האימות הקונסולרי הישנה והאיטית יותר.
עבור מדינות שאינן חברות באמנת האג, ייתכן שהמסמך יידרש לעבור אימות (לגליזציה) דרך השגרירות או הקונסוליה הרלוונטית, הליך ארוך יותר. סדר הפעולות חשוב: ברוב המקרים מתרגמים ומאשרים נוטריונית תחילה, ורק אז מנפיקים אפוסטיל על תעודת הנוטריון. ביצוע בסדר שגוי עלול לחייב התחלה מחדש, ולכן כדאי לברר את השרשרת הנדרשת עבור מדינת היעד הספציפית לפני שמתחילים.
כיצד להחליט מה נדרש לכם
התחילו מהגוף המקבל, לא מהמסמך. אותה תעודת השכלה עשויה להזדקק רק לתרגום מאושר עבור הגשת מועמדות לעבודה, אך לתרגום נוטריוני עם אפוסטיל עבור משרד הפנים. בקשו מהגוף שיקרא את המסמך, בכתב, את הדרישה המדויקת: מאושר, נוטריוני, מושבע (ואם כן, מטעם מי), והאם נדרש אפוסטיל או אימות קונסולרי. שמרו את התשובה הכתובה, מפני שלעיתים פקידי קבלה חולקים זה על זה, ודרישה מתועדת מגנה עליכם.
ככלל אצבע לישראל: שימושים אקדמיים ותעסוקתיים מסתפקים לרוב בתרגום מאושר; כל עניין ממשלתי, משפטי, הגירתי או של מעמד אישי דורש בדרך כלל תרגום נוטריוני; והמילה מושבע מפי רשות זרה מתורגמת כמעט תמיד, בפועל, לתרגום נוטריוני ישראלי בתוספת אפוסטיל. כאשר ההשלכות כבדות או ההנחיות אינן ברורות, המהלך הבטוח והזול יותר בסופו של דבר הוא להתייעץ עם חברת תרגום הבקיאה ברשויות הישראליות לפני ההזמנה, כך שהמסמך יאומת בדיוק ברמה הנכונה כבר בפעם הראשונה.